חלום צלול- הקרנה אסטרלית


הילדה שידעה יותר מידי

"דינה אוכל"

"אמא אל תפריעי לי אני באמצע"

"באמצע מה?, את סך הכל יושבת על השטיח ומסתכלת על הקיר?",

"את לא רואה שאני עם עיניים עצומות?, אמרתי לך, אל תעזי להפריע לי כשאני בעיניים עצומות, בשבילך אני ישנה".

"טוב טוב"

"בוקר טוב בוקר טוב דינה"

"אמא היה לי את החלום הכי נפלא", אמרה דינה עם חיוך של שינה, "חלמתי שאני נמצאת במפל שיורד מהעננים ואיתו שלל של פיות בכל צבעי הקשת, אני התקלחתי במפל והפיות כולן באו ונישקו אותי".

"זה חלום מקסים דינה והיום הזה לא יהיה פחות מקסים היום יש לך יום הולדת ואני מכינה לך הפתעה"

דינה חייכה חיוך גדול ,אמרה לאמה שהיא אוהבת אותה והביאה לה חיבוק גדול, היום היה מופלא למדיי הטלפון לא הפסיק לצלצל וכל מי שהכיר אותה התקשר לאחל לה ים של ברכות ,זה כלל את סבא וסבתא ואת כל מי שהכיר אותה, דינה הייתה מרוגשת כל כך ולפנות ערב אמה הביאה לה זר פרחים אותו שמה על ראשה, כיסתה את עיניה בסרט, ולקחה אותה מכוסת עיניים תוך כדי שהיא מחזיקה בידה אל מעבר לגבעות סביב ביתה, שם חיכו לה כל ידידיה שצעקו מזל טוב, בזמן שאמה הסירה את כיסוי העיניים, כל הילדים בגן שרו שירים ורקדו סביבה במעגלים, המשפחה עמדה מסביב ומחאה כפיים, דינה היתה כל כך מאושרת שנזכרה בחלום ועצמה את עיניה, עד שנראה היה שכולם בשקט, ואז לפתע מצאה עצמה בתוך עולם של צבעים שהיו כפרי דמיונה והפכו לקשתות צבעוניות שרקדו ועשו בדיוק מדהים את מה שדמיינה, דינה היתה כמהופנטת לשלל הקשתות והחלה להסתובב במעגלים, היא ראתה את כל הקשתות בצבעים בלתי ניתנים לשם או תיאור,  והמראה היה עוצר נשימה.

היא לא הפסיקה להסתובב, ולבסוף נפלה על פניה וכשפתחה את העיניים היתה שוב במסיבת היום הולדת שלה שם המשיכו הילדים לשיר שירים ולהסתובב במעגלים סביבה, בעוד המשפחה מוחאת כפיים, דינה הסתכלה על הילדים הצוחקים ועל משפחתה המחייכת, אך בפעם הראשונה החלה תחושה לא נעימה לפלח מקום בבטנה טיפה מעל הטבור, התחושה היתה מחניקה ודינה רצה משם בלי שישימו לב אל שיח גדול שהיה בקרבת מקום, השיח היה חלול מבפנים,  פרחים ורודים וקרניים מנצנצות של השמש, כולם חיפשו אותה במשך שעות אך דינה הסתתרה בפנים והביטה על הפרחים הזוהרים שגדלו בתוך השיח החלול כשהיא שומעת את המשפחה קוראת לה, והילדים צועקים בדאגה: "איפה דינה".

גיל 11

בבית ספר דינה נחשבה למלכת הכיתה, כל הבנות בכיתה קינאו בה וכל יום אחר הצהריים היו נעמדות בתור מחוץ לדלתה ובאות ללמד אותה את החומר שלימדו בכיתה, הבנים תמיד דיברו על כך שדינה היא הילדה הכי יפה בכיתה וכולם רצו להציע לה חברות אך התביישו כי חשבו שהיא יפה מידי, דינה התרגלה שכולם עושים מה שהיא אומרת וביום שני הייתה מסלקת את כל הבנות שהיו מחוץ לביתה ורצה למקום המיוחד שלה.

לשיח החלול שם הייתה עוצמת את עיניה ונותנת לשקט להפוך לשלל עולמות, אותם ראתה בראשה, יום אחד כשדינה ישבה בתוך השיח והייתה בחלום, בו ראתה את עצמה עפה עם כנפיים זהובות המפזרות אבקה צבעונית שכשנגעו באדמה הפכו לעצים קטנים. לפתע נשמע קול גברי מבחוץ דודו!! דודו!!! דינה ניסתה להתעלם מהקול מבחוץ אך לבסוף יצאה מהשיח מטושטשת עדיין מהחלום, הסתכלה על הבחור שעמד לו עם רצועה אדומה וצעק: "דודו דדו מה זה זה"?

הבחור הסתכל על דינה והיה מופתע לנוכח הילדה הקטנה שיצאה מהשיח הוא חייך ואמר לה שהוא מחפש את הכלב שלו, דינה הסתכלה עליו במבט רוטן ואמרה לו הכלב שלך לא פה,

"את ראית אותו? ראית לאן הוא הלך"?

"לא וזה גם לא מעניין אותי אני רק יודעת שהוא לא פה",

הבחור הסתכל עליה במבט בוחן ואמר לה "מאיפה את כל כך בטוחה במה שאת אומרת"?

"אני יודעת את מה שאני יודעת"

הבחור חייך חיוך חושף שיניים ואמר לה: "זה יפה מאוד שאת כל כך בטוחה במה שאת יודעת, תגידי מה עשית שם בתוך השיח"?

"חלמתי שאני פיה"! והסמיקה, היא בחיים לא סיפרה למישהו מה היא עושה שם במקום הסודי, הבחור צחק ואמר לה:"גם אני לפעמים חולם שאני פיה"

דינה הסתכלה עליו במבט בוחן ולא מאמין, הבחור שקרא את מחשבותיה אמר לה: "שאולי היא תוכל לעזור לו למצוא את הכלב שלו דודו, כל מה שהם צריכים לעשות זה לעצום את העיניים ביחד ולדמיין איפה דודו"? דינה אהבה את הרעיון ולפני שהבחור הגיב עצמה את עיניה וראתה את דודו יושב ומכרסם עצם מחוץ לדלת עם שטיח צהוב שכתוב עליו משהו באנגלית, היא סיפרה על זה לבחור בהתלהבות הוא פתח את עיניו לרווחה ואמר לה "את משהו מיוחד מאוד", דינה חייכה אליו בחזרה, והבחור נפרד ממנה ואמר לה שכנראה שדודו באמת חזר הביתה. מרוגשת מהתקרית דינה חזרה לשיח והחלה לחלום שוב, כשחזרה הביתה אמא שלה אמרה לה "שזה לא בסדר שהיא חוזרת בשעות כאלה" דינה זעפה פנים והוציאה לה לשון,

כל היום למחרת חשבה על הבחור שראתה וכשהמורים ראו שהיא לא מרוכזת העירו לה "שתפסיק לחלום", דינה נעלבה, ויצאה מהכיתה בטריקת דלת, היא רצה במסדרון, עברה את הפתח של הבית ספר, את השער הראשי, הסתכלה לשמיים וחייכה היא הרגישה חופשייה, היא ידעה שלא הייתה בשעה כזאת אף פעם מחוץ לבית ספר ושאף אחד לא יודע איפה היא, לפתע ראתה כלב בלי לחשוב יותר מדי קראה: "דודו!", הכלב רץ אליה עם לשון בחוץ, דינה חיבקה אותו, תפסה אותו בקולר ולקחה אותו אל השיח שלה, שם שמה את ראשה עליו והם נחו ביחד, היא ראתה את עצמה רוכבת על גבו בתוך שלל של עננים צבעוניים, גבוה בשמיים איפה שכבר לא רואים את הקרקע, ואז שמעה דודו! היא יצאה החוצה במהרה ושם עמד הבחור, דודו רץ אליו זינק והפיל אותו בחוזקה על הקרקע הוא ליקק את פניו, הבחור קם והתנער, הוא הושיט את ידו לדינה, לא הצגתי את עצמי כראוי "אני שולי נעים מאוד", דינה הסתכלה על הבחור המחייך שהיה עטוף כולו בתלתלים בהירים, והציגה את עצמה בפעם הראשונה "שלום אני דינה", את ילדה מאוד מיוחדת דינה רוב הילדים בגיל שלך כבר שכחו מעין באו אך את זוכרת, "את יודעת את סודות היקום המסתוריים ביותר", דינה חשבה לעצמה שאלו המילים היפות ביותר ששמעה מעודה ומרוב התרגשות לא הצליחה להוציא מילה, שולי אמר לה שהוא צריך ללכת להאכיל את דודו, כי הוא בטח רעב אחרי המסע המפרך, דינה הסתכלה עליו ולא אמרה מילה,  אני יודע שאסור לך לדבר עם זרים בדרך כלל אבל אנחנו כבר הכרנו ואת מוזמנת לבוא איתי אם את רוצה?, לפני שהספיקה לחשוב הנהנה בראשה לחיוב ונתנה לו את ידה,

הבית של שולי היה מעבר לגבעות, והיה צבעוני מבחוץ ומלא בפעמוני רוח, הבית עצמו היה ריק חוץ מכמה שטיחים צבעוניים ומיטה עטופה בסדין עם ירח, שולי הכין לשניהם מילקשייק שוקולד והם שוחחו עד שעות הערב המאוחרות על המיסתורין שביקום, כשחזרה דינה לביתה, אמה עמדה מחוץ לדלת והיתה מאושרת לראותה, היא הביאה לה חיבוק גדול ולאחר מכן נזפה בה על השעה המאוחרת וסיפרה לה שהיא דאגה לה לאחר מכן הלכה לישון ולמחרת לבשה את הבגדים הכי צבעוניים שלה והלכה עם חיוך גדול לבית הספר, בהפסקה כשהבנים שיחקו כדורגל והבנות שיחקו קלאס, דינה ישבה בצד וחלמה לה על מסתורי היקום עד שלפתע פגע בה הכדור שהבנים שיחקו איתו בראשה, דינה כעסה תפסה את הכדור וזרקה אותו מעבר לגדר, אחת המורות ראתה את הבנים מסתכלים עליה בתדהמה, קמה תפסה בידה, ולקחה אותה מהר אל משרד המנהל שם נזפו בה, דינה הסתכלה עליהם בפנים כועסות, וכל אותו יום לא דיברה עם אף אחד, לא עם החברות שניסו לשאול אותה מה קרה? ולא עם אמה שאספה אותה מהבית ספר והתעניינה לשלומה, כשהגיעה הביתה חיכו לה כל חברותיה מחוץ לדלת, היא סילקה אותן ואמרה להן שהן לא מבינות כלום, היא יצאה מהבית ורצה אל הבית בו שולי גר, היא דפקה בדלת אך אף אחד לא ענה וגם פעמוני הרוח נעלמו, דמעות החלו לזלוג על לחיה, והיא רצה אל השיח החלול, שם עצמה את עיניה ולא נתנה למחשבות לחמוק, היא דמיינה את עצמה עפה עם הכנפיים הזהובות גבוה גבוה מעל עננים צהובים, כשהאבקה מהכנפיים שלה נגעה בעננים היא הפכה לגבעולים שגדלו סחור סחור עד שמצאה את עצמה בתוך יער של גבעולים פתלתלים, הגבעולים החלו להתפתל סביבה עד שלא יכלה לעוף עוד, היא ניסתה להתעורר אך לא הצליחה ומצאה את עצמה תקועה בתוך סבך שרק גדל וגדל, לפתע נשמעה נביחה היא הסיטה את ראשה וראתה את שולי רכוב על דודו ומפלס את דרכו בין הגבעולים הוא שיחרר אותה והם עפו אל עבר ענן ורוד שהיה בקרבת מקום, דינה נשמה לרווחה וחיבקה את שולי, דינה זהו הסוד שנשלחתי כדי לגלות לך אני ואת דומים מאוד,

"גם אני אוהב את השיח החלול, הייתי בא לשם בכל יום ראשון, במשך תקופה ארוכה מאוד , אך תראי אותי היום אני לא קיים עוד", דינה צחקה ואמרה לו:

"בטח שאתה קיים "אני מכירה אותך",

"רק את מכירה אותי, אני עפתי גבוה מידי ועכשיו אני כלוא בתוך דמיונותיי, זאת הבעיה עם אנשים כמונו", "אתה לא כלוא אתה חופשי",

"לא אני לא, כל מה שראית היה לעינייך בלבד, אני כבר לא קיים בעולם שלך אני שלחתי את עצמי להזהיר אותך במעט האנרגיה שנשארה לי ואין לי עוד הרבה זמן, את חייבת להקשיב לי טוב טוב, עוד יש לך סיכוי את יכולה לחזור וליהנות מכל העולמות, כל מה שאת צריכה לזכור הוא שצריך שורשים חזקים מאוד כדי לעוף גבוה, אחרת זה מסוכן, ואת תגמרי כמוני פה בעננים כחלק מהשיח",

שולי הסתכל בעיניה של דינה ונראה היה שהיא יודעת הכל הוא חייך אליה והיה ברור לשניהם שהם לא התראו עוד, היא רצה ונישקה אותו בלחיו הוא חיבק אותה, עד שכוח מסתורי משך אותה אל תוך הענן היא עברה דרכו והחלה את מסעה חזרה לאדמה, עד שמצאה עצמה בתוך השיח החלול דינה הרגישה מעט שונה היא חוותה חום אשר פרץ מבטנה, מעל לטבור, חום של אושר, היא רצה משם חזרה אל ביתה וחיבקה חזק את אמה ואמרה לה שהיא אוהבת אותה, היא הרגישה את החום גדל ופעם ראשונה מאז שזכרה את עצמה היא היתה שלמה וכשהלכה על האדמה הרגישה כאילו היא עפה במסתורי היקום.

Leave a comment